פסיכולוג לילדים
הוא מגלה באיזה אופן לקרות
לחפצים, לאחוז בהם, להביאם הבורא פיו, לערוך היכרות אותם ודרכם להכיר את
נוכחותכם העולם. השלב הראשון הוא גורם המעבר.השימוש במשחק בטיפול פסיכולוג לילדים:בטיפול
פסיכודינמי במבוגרים מסייע הפסיכולוג לילדים למטופל לבטא רגשות במילים
בצורה המאפשרת למטופל להתחבר לרבדים רגשיים בלתי-מודעים בנפשו ,לחשוב על
גבי הדברים אשר נמנע מלחשוב עליהם, ולנסות ביחד לאום הפסיכולוג להשיג
באיזה אופן בקרבם משפיעים לחייו." מטופלים צעירים מדברים בשפת המשחק באופן
חופשי וספונטאני תוספת ומתגונן גרוע, כיוון שבאופן תת ער בתוכם רואים
בתחום מסוים זה, מוגדר המרוחק מעט הלחצים והתביעות ביום הנוכחי יומיות.
הילד מקשר בתוכו לא בקצה המטפל לבין ההורה ששיחק על יד בגיל מוקדם והסב
עבורו עונג. למשל מרבית הילדים בני החמש שונאים את שניכם האח הקטן שלהם
שזה עתה נולד ומבטאים את שלושתכם זעמם במשחק על גבי ידי כמו שהם מפילים או
מטביעים את האדם שבכם בובת התינוק שלהם. כךבמסגרת הטיפול במשחק מסייע
הפסיכולוג לילד לבטא רגשות מודחקים ולהעלות תכנים בלתי-מודעים תוכן שהילד
נותן להם ניסוח בשפתו.ילדים בגיל בי"ס מעדיפים לעיתים משחקים תחרותיים
אודות פני משחק דמיוני. אם ברצוננו להשתמש במשחק באופן הולם עלינו לזהות
את אישיותכם רמת ההתפתחות בתוכה נמצא הילד. כאשר התינוק ניגש לדבר ללא
ידיעה מוקדמת להבין שיש עבורו קיום נפרד מזה בבעלות אמו וכי הוא אינו כל
יש בכוחו מתעוררת אצלו פחדנות. הילד איבר הנשימה מתחיל לחקות תפקידים שייך
לעוד אחד במשחקו: רך למשל יכול להעמיד פנים שהוא נוהג במכונית כמה אמא,
הילד הופך תחתון אגוצנטרי ומתחיל ליהנות ממשחקי "כאילו" ערב רב זר, היכולת
לסימבוליזציה הולכת ומשתכללת. אולם הילד מצוי עדיין בעיצומו בבעלות
התפרשות תהליכי החשיבה המשניים ויכולת יצירת סמלים. המשחק הדמיוני הוא בעד
הילד המרחב היחיד אשר נתון לשליטתו ובו הוא הקובע את נוכחותכם החוקים
ומשתמש בצעצועים כדי לבטא את נוכחותכם עולמו. בעזרת המשחק מתאפשר לילד
לחשוב בעניין מעשיו. לאח התינוק בשום אופן נגרם נזק ממשי, משום שהמשחק
אינו "נחשב" באמת ועומד מחוץ למציאות. המטפל מתגבר להעביר לפרשנויות
שתתייחסנה לדמויות במשחק וכך לאו תיתפסנה ע"י הילד כביקורת ישירה עליו אלא
תהיה עבורו אפשרות לבחון אותן בלי להרגיש צורך להתגונן. מעל רקע זה ילדים
רבים אוהבים לבוא לטיפול במשחק ונהנים מהפגישות דרך פסיכולוג לילדים.
בעצמותם מאפשרות לנו לבחון באיזה התפתחות התפתחותי נמצא הילד והאם שלב
התפתחותי זה תואם למצופה לגילו.זאת בנוסף לידי יצירת "מחוז-חפץ נתיב"
(transitional object ), פיסת אריג או צעצוע המשמשים כאמצעי מרגיע
ומנחם.השלב הרביעי:גילאי 5-12 שנים, מתחילים בנוסף משחקי קופסא, משחק
הרפתקאות, חברויות סודיות, המשחק הסימבולי מתמקד מעט מבנושאים ביתיים
ויותר בעולמות תוכן חיצוניים כמו חתונה, משכן ספר, בית חולים. ילדים
מפתחים את כולכם עולמם הרגשי באופן כמו שהוא ומבטאים אותו באופן התפתחותי
בצורה פעילה, מילולית בחלקהוהיא המשחק.המטפל העובד שבט ילדים עושה שימוש
יובש מסרים זו שייך למשחק ודרכה נעשה הטיפול. הילדה הופכת ל"אמא" ל"אבא"
וכו.המשחק אף מהווה ראשית מיוחד להנאה בעת התמודדות בעזרת הקשיים
והתסכולים אשר מתרחשים בחיי היום יום.המטפל רשאי להשתמש במשחק החופשי גם
ככלי לעודד ולא אחרים דמיונו שייך לצעיר חרד ומפוחד, שהתנהגותו עצורה
ונמנעת, ולאפשר עבורו להיאבק במשחק ליד המצבים איתם הוא מתקשה להיאבק
בחברת הילדים .מחויב המציאות שפגישות הטיפול במשחק תהיינה מלוות בפגישות
הדרכת הורים אשר מאפשרות להורים להרכיב ערוץ קשר משלהם לאום הפסיכולוג
המטפל בילדם, להעביר לפסיכולוג לילדים מידע שנראה להם חשוב, לקבל מן
הפסיכולוג מידע למעלה מהתקדמות הילד בטיפול ויעוץ והמלצות כיצד לגייס את
כולכם משאביהם בנוסף למנת לסייע לילדם. בטיפול ניתן לקדם את שלושתכם
מיומנויות המשחק שייך להילד החיוניות להתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית. זה
חפץ שנמצא בטווח לא בקצה של עצמו ללא של גופו (me-not me), הוא יחידה
מהילד אך גם נמצא מחוצה עבורו. המשחקים הופכים להפגין נוכחות ממושכים
יותר, הכוללים גם תכנון והכנה (כמו למשל תחפושות והכנת הצגה). המשחק נובע
מן הפנים חייו הפנימיים בבעלות הילד ומבהיר בדרך כלל קונפליקטים או הגנות
חשובים. חדרו השייכת ל המטפל הופך ל"מגרש משחקים" שאליו זכאי הילד להשליך
את כולכם עולמומסגרת אין מובנת שיש בקרבה נייר, צבעים, מכשיר בעל שני
להבים נעים על ציר, קוביות בובות וכן הלאה, שבה יכולים פנטזיות מעולמו
הפנימי השייכת ל הילד להתחולל לחיים. תוך כדי כך היא מתחילה לחוש את האדם
שבכם הדברים שהאחרים עושים, חושבים ומרגישים. כאשר הילד הופך לסופרמן, זה
עוזר לו להתגבר על חווית הקטנות והפגיעות יושב לבטח, כמי שמקבל הוראות
ממורים והורים.בכך הוא מסייע לילד לפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר.
המשחק הוא האמצעי שייך להילד להטמיע את כולכם העולם, להבין את התנסויותיו
כדי להפכן לחלק מעצמו. המשחק המוקדם מתרכז בערך יכולות האכלה , רחיצה
ולבישה. בהמשך מתחילים משחקי "כאילו" השייכת ל הילד בשעת לבדו, הילד מפעיל
פעולה שייך להעמדת פנים כגון שתייה או שינה. תפיסת העולם הפסיכולוגית
שעומדת מהצד האחורי שיטת טיפוח זו הינה שדפוסי התנהגות בלתי-סתגלנים
וקשיים ביחסים בינאישיים קשורים לרגשות בלתי-מבוטאים, שהמטופל אינו מכיר
אליהם, אך מבטאם בהתנהגותו ובמערכות יחסיו ומופעל על ידיהם.המשחק ולא
המילים,הוא שפת הילד. כמו כן מרגיש הילד כי הוא נמצא בחלק הפנימי מרחב
משחק מיוחד (Winnicott, 1968), אומה אדם המסוגל להבין את שפתו המיוחדת
לדבר בה. מאוחר יותר בעצמותם מצילים אותה מגורלה האכזר הדמיוני. המטפל
והילד יכולים לשוחח על קשיים שונים שהילד מתלבט בהם בלי לייחסם לילד עצמו
אלא לחיות או לבובות בהן משתמש הילד במשחקו. במסגרת המשחק התחרותי קבוצה
המטפל עולים הקשיים שהילד סובל מה הם בביה"ס ובחברת הילדים: חרדת כשלון,
דימוי עצמי נמוך, תחושת דחייה ואחרים ,וכך ניתנת למטפל האפשרות לגעת בהם
ולהתייחס אליהם ברגישות. התקדמות המשחק בקרבת ילדים מתבצעת על לפני צדי
תבנית צפוי והיא קשורה להיבטים שייך להתרחבות פיזית, אינטלקטואלית, חברתית
ורגשית. בהמשך הילד לומד לחקות את האם כגון מחיאות כפיים, קוקו או הוצאת
לשון וכך המשחק מתחיל להיות יותר חברתי וכדרך תקשורת אומה אובייקטים
בעולמו. בהמשך הילד משחק ב"כאילו" ליד בובה, מאכיל אותה , משכיב אותה
לישון.כך שבפסיכותרפיה למבוגרים, הדרך הבסיסית שבעזרתה מבטא המטופל את חיי
הרגש רוגע היא בעזרת מילים. זהו המרחב בעצמו הילד מבטא את עצמו ובו הוא
מרגיש בטוח וחופשי יותר.כיוון שהמשחק תופס תחום מיוחד בעולמו שייך להילד,
צריך לו תכונות רבות המקדמות את ההתפתחות. במשחק שומרים ילדים אלו על
חייהם ויכולתם התוקפנית אך התוקפנות הזו נעשת בצורה המקובלת על האגו.משמע
להגיד במה הדמות במשחק מרגישה ולא לדבר במישרים על הרגשות בבעלות
הילד.החוויה בבעלות מפגש עם אדם עומד בזכות עצמו אשר במשך חמישים דקות
מכוון אך ורק לילד ולצרכיו, שם לב רק אליו ,ללא ציפיות ודרישות מעבר לקבלת
חוקי המסגרת, הינה הרגשה ייחודית הכי הרבה עבור הילד. התינוק משתמש בפיו
בחקירה המוקדמת, הוא מוצא את ידיו, כפות רגליו ומשחק עימם.בשלב השני: גיל
שנה-שנתיים,התחלת המשחק הסימבולי.השלב החמישי: מתבגרים ומבוגרים, המשחק
מובע באופנים בוגרים יותר, באומנות, יצירתיות, בחלומות בהקיץ, בספורט
ובפעילות פיסית, בסקרנות אינטלקטואלית, במסגרת יחסים מיניים ובפעילות
חברתית קבוצתית . כפי שציין אנתוני ( Anthony, 1986). אמצעי-מחיה זו יוצרת
קשר חזק מזה ומזה הילד למטפל. כמו כן, הילדים לא שוב מתמודדים מקצה לקצה
המשחק עם אירועים קשים בחייהם. השימוש במשחק מאפשר לילד לשמור מעין מרחק
בטוחה לתלות באת משאלותיו וקשייו לדמויות במשחק וכך להודיע לפסיכולוג
לילדים באופן עקיף מה מעיק עליו בלי לייחס זאת ישירות לעצמו. המטפל יכול
גם להציע לילד דפוסים חדשים לתפקוד במסגרת הבטוחה והבלתי מאיימת בבעלות
המשחק, שבה הילד מרגיש שהוא השולט. השלב הראשון בהתפתחות המשחק: 0-12
חודשים, התחלת המשחק הינה המרחב הבטוח שבין התינוק לאם, "תחום האשליה"
השייכת ל וניקוט (1971), בשלב זה מרוכז המשחק שייך להילד בגופו או בגופה
בבעלות אמו. דבר שעוזר למשימה ההתפתחותית של הפרדה בין המציאות הפנימית
לחיצונית. משחקים בעלי כללים הופכים להיות שכיחים בשלב הזהתופסת,
מחבואים,קלפים. כשילד בן שש חוגר שני אקדחים ותג של שריף וצועד כך ברחבי
הבית, הוא מנסה לא פעם לגשת אל עם עין פנימי טבעי של קטנות וחוסר אונים.
משימת המטפל היא לסייע להופעת הסיפורים של הילד. חוויות אלו עוזרות לילד
להתרחק מהעצמי הנרקיסיסטי שלו ולחוש כיצד חשים אחרים. במשחק יש לסופרמן
תפקיד של נחמה ו"מילוי מצברים". המטפל יכול להשתמש במשחק ככלי לעודד ילדים
בעלי קשיי התנהגות להסיר סודיות רגישות ואמפטיה כלפי אחרים ולהתחשב
בצורכיהם. תצפיות במשחק של הילד הינן זכות שליטה ערך לאבחון ולהערכה. משחק
הוא דרכו של התינוק להילחם עם חרדה זו, גישור הפער בין התנסותו הפנימית
ומציאות העולם החיצון.השלב השלישי: גיל 3-4 שנים,מתחיל משחק "כאילו" עם
ילדים אחרים, בהתחלה בנושאים ביתיים, כמו הכנת ארוחות, קניות, שינה, ישנה
נטילת תפקידים שונים בתוך המשחק כגון אם,אב,תינוק, שיחות טלפון דמיוניות.
כבד לו על כן לבטא את עצמו במילים, בייחוד שמדובר בביטויי רגשי (Peller,
1954). במסגרת המשחק מבטא הילד את רחשי ליבו, את כאביו ואת משאלותיו ומנסה
למצוא דרכים להתמודד עם קשייו. לדוגמא, ילדת גן לוקחת על עצמה במהלך המשחק
תפקידי אחרים. אך מצד שני המשחק של הרגשות התוקפניים כלפי האח גורם להקלה
וקתקסיס של הרגשות השליליים המציאותיים כלפיו. ילדים בגיל הרך מתקשים מאד
לקבל ביקורת ,ואולם כשהביקורת מתייחסת לדמויות במשחק זריז להם יותר
להפנימה. האפשרות לבטא באופן חופשי את רגשותיהם מעבר המשחק נותנת לילדים
ניסיון חיים של הקלה ופורקן ועל רקע זה ילדים יוצאים לעיתים קרובות
מפגישות של טיפול במשחק בהרגשה טובה התורמת למוטיבציה שלהם להמשך התהליך.
זהו משחק נרקיסיסטי. אובייקט המעבר הוא הצעד הראשון במשחק סימבולי. מגיל 7
בערך המשחקים הדמיוניים הולכים ופוחתים והמשחקים בעלי הכללים הם אלו
השכיחים. בדמיונו הוא רוכש באופן זמני שליטה על תחושת הקטנות שלו ועושה
שימוש בתהליך זה בצורות שונות לכל אורך ילדותו. המטפל זקוק להיות משתתף
במשחק (ספורט/תחרות), יחד עם הילד, להפיח רוח מציאות בחומר הנפרש לפניו.
המשחק מסייע אפוא לילד לפתח את אמצעי-מחיה האמפתיה.ילדים רבים נוהגים
לשמור סודות ומתקשים להשמיע למבוגרים מה מעיק עליהם. המשחק יכול לשמש
כמרחב המאפשר לילד ולמטפל לדון בקשיים הרגשיים של הילד, באכזבותיו,
בתסכוליו בכעסיו ובכאביו.
